מה תפקידיו של המנחה?
דיברתי כבר על תפקידיו ממש בקצרה בפוסט הקודם שלי "מה זה משחק שיתופי ולמה אין כזה דבר משחק ללא מנחה". בפוסט גנזתי את השם "משחק ללא מנחה" ושיניתי אותו ל"משחק מרובה מנחים" או "משחק שיתופי". באותו הפוסט גם כתבתי כי תפקיד המנחה מורכב ממספר רבדים של תפקידים שעשויים להופיע או להיעדר בהתאם לסוג המשחק והסגנון שבו הוא משוחק. כעת, אנסה להיכנס שוב אל תוך תפקידיו של המנחה בצורה קצת שונה, ואנסה לתת פרשנות שונה לתפקידיו של המנחה, דרכה אגדיר את שלושת תפקידיו של מנחה משחקי התפקידים.
הערה: הפוסט מתמקד במשחקי תפקידים שולחניים ובפרשנות אחת מיני רבים על תפקידיו של המנחה. הרעיון לא אומר שזהו המנחה ואין מעבר לזה, אלא נותן פרשנות אחת על צורת ההסתכלות כלפי המנחה, מעשיו ותפקידיו השונים.
תפקידי המנחה
לעיתים כשאנו מדברים על המנחה, אנו חושבים ישר על מי שעושה את הכל ובעל כל התפקידים מכתיבת המשחק אל סיפור המשחק ועד ניהול הכיבוד. לכן, ארצה לעשות הפרדה בסיסית.
על פי עקרון זה, ניתן לחלק את תפקיד המנחה לשלושה היבטים עיקריים: מנהל המשחק, מספר המשחק (או מספר הסיפור), וכותב המשחק. חלוקה זו מספקת הבנה מעמיקה יותר של מהות התפקידים, ומדגישה שהם אינם תמיד חייבים להתקיים יחד או להיות בידי אדם אחד. הם יכולים להתפצל, להתמזג, או אפילו להיעדר לחלוטין אצל מנחה מסוים או במשחק מסוים.
כעת, נעבור על שלושת תפקידי המנחה:
מנהל המשחק
היבט זה של ההנחיה מתמקד בניהול הקבוצה ובתפעול החוקים. המנחה בתפקיד זה אחראי לשמור על קצב המשחק - למנוע מצב שבו שחקנים נתקעים בוויכוחים ארוכים מדי, לדאוג שהסיפור מתקדם בקצב הנכון, ולאפשר לכל שחקן לקבל את זמן הבמה שלו. הוא מתווך בין השחקנים במקרה של חילוקי דעות (בין אם על חוקים, על החלטות דמויות, או על יחסים מחוץ למשחק), ולוודא שכולם מבינים את הכללים ומיישמים אותם כראוי, בצורה נכונה ועקבית. מנהל המשחק פועל כדי לשמור על חוויית משחק מאוזנת והוגנת, תוך התחשבות בדינמיקה הקבוצתית (לדאוג שכולם מרגישים בנוח ומעורבים).
מספר המשחק
מספר המשחק הוא הפן הנרטיבי בתפקיד המנחה. תפקידו הוא לבנות את העלילה המתפתחת, לתאר את העולם על כל פרטיו החושיים (ריחות, קולות, מראות, וכו'), ליצור אווירה מתאימה (מתח, קומדיה, דרמה) ולהעשיר את חוויית המשחק. המנחה כמספר הוא זה שמתאר את הסביבה שבה נמצאים השחקנים, נותן חיים לדמויות המשנה (הדב"שים) על ידי דיבובן ומתן אישיות, ולעיתים מציב אתגרים נרטיביים שמניעים את השחקנים לפעולה ומקדמים את הסיפור. הוא זה שצובע את התמונה בראשם של השחקנים. לעיתים, זהו התפקיד העיקרי ואף היחיד שמיוחד למנחה. הרי הרבה יכולים להגיד (ובצדק) כי תפקידו של המנחה הוא לנהל את האינטראקציות במשחק של שחקן-שחקן, שחקן-משחק ושחקן-סיפור.
בנוסף, במשחקים שיתופיים (שדיברתי עליהם בפוסט הקודם), התפקיד הזה מפורק בין המשתתפים. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא במשחקים כמו Microscope או השנה השקטה, שבהם כל המשתתפים שותפים פעילים בבניית ההיסטוריה של העולם והעלילה שלו, מוסיפים אירועים, דמויות וקונפליקטים. במשחקים כאלה, המנחה כמספר המשחק אינו קיים במובן המסורתי, מכיוון שהתפקיד מתחלק בין כל השחקנים, וכל אחד מהם תורם לסיפור בדרכו, משלים את החללים ומעשיר את הנרטיב המשותף.
כותב המשחק
התפקיד השלישי הוא תפקידו של כותב המשחק. זהו ההיבט היצירתי שבו המנחה אחראי על בניית העולם מאפס, יצירת העלילה הראשית והמשנית, ובעיקר הכנת תוכן המשחק הספציפי למפגש או לקמפיין. כותב המשחק עשוי לבנות הרפתקאות מאפס, לעצב דמויות משנה ייחודיות עם סיפורי רקע ומניעים, ולשלב חידות, אתגרים ומכשולים שהשחקנים יתמודדו איתם. הוא זה שיוצר את "הבשר" של המשחק. לעיתים, כותב המשחק הוא ממש רק הכותב, והוא לא ינחה את הסיפור (או ייספר אותו) בפני קבוצת השחקנים שמשחקת בתוך הסיפור שנכתב, אלא ימסור את המשחק שכתב למישהו אחר (ממש כמו כל הרפתקה מוכנה שניתן לרכוש).
הפרדה בין התפקידים
ההפרדה בין שלושת התפקידים הללו מדגישה את המורכבות והגמישות של תפקיד המנחה-המוביל-היוצר והמשקל הרב שאנו מייחסים לו. משחקים שונים מעצבים את תפקיד המנחה בדרכים שונות, ולעיתים בוחרים לוותר על חלק מהתפקידים הללו לחלוטין, או לפזר אותם בין השחקנים. ההבנה של חלוקה זו מאפשרת למנחים ושחקנים כאחד לבחון את סגנון המשחק שלהם. האם הם מעדיפים חוויה שבה המנחה הוא דמות מרכזית ואחראי על כל שלושת התפקידים, או שהם מעדיפים לחלק את האחריות וליצור חוויה שיתופית יותר, שבה כולם תורמים ליצירת הסיפור והעולם. זה גם עוזר למנחים להבין איפה נקודות החוזק והחולשה שלהם, ולהתאים את סגנון ההנחיה שלהם בהתאם.
חיבור בין תפקידים
למרות שפירקתי את תפקידי המנחה ליחידות נפרדות, אני לא באמת חושב שישנו מנחה שבאמת שנמצא ברובד אחד בלבד מיתוך השלושה. ומנחה טוב יודע לשלב בין כל התפקידים, גם אם הוא מצטיין באחד מהם יותר.
עם זאת, נודה כי אנחנו בני אדם ואף אחד לא מושלם. זה אומר שלכל אחד מאיתנו יהיה את התפקיד בו אנחנו יותר חלשים מהשאר, ואת התפקיד בו אנחנו חזקים במיוחד. החולשה הזו והחוזק באחר, גורמים לנו להיות מי שאנחנו וגורמים לנו לפתח את סגנון המשחק שלנו ואת סגנון ההנחיה שלנו. זה מה שהופך כל מנחה למיוחד.
לכן, לאחר שדווקא פירקנו את התפקידים, אנסה לחברם, ואנסה לתאר את השילובים בין התפקידים השונים, ואיך הם יוצרים סוגי מנחים שונים:
סיפור וכתיבה - המנחה היוצר
המנחה היוצר הוא זה שמשלב את יכולות הסיפור והכתיבה שלו כדי ליצור עולמות עשירים וסיפורים מרתקים. הוא בונה את העולם מהיסוד, ממציא את ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והתרבויות שלו, מעצב עלילות מורכבות ודמויות בעלות עומק, ומשלב את הסיפור בצורה חלקה במשחק. מנחה כזה יודע כיצד לתפור עלילה כך שתתאים לשחקנים הספציפיים שלו, ולעיתים קרובות ניחן בדמיון פורץ גבולות וביכולת לכתוב סיפורים מרתקים שמחזיקים את השחקנים מרותקים ומעורבים. זהו המנחה שמביא חיים לעולם המשחק, זהו המנחה שאוהב ליצור, להמציא ולהוציא את דמיונו ורעיונותיו המופרעים החוצה לעולם, ממש לנגד עיני השחקנים. הוא לא רק מספר סיפור, הוא אמן שמפסל את המציאות המשחקית. המנחה היוצר הוא לדעתי המנחה האולטימטיבי כאשר מדובר בכתיבת סיפור מקורי. הוא המנחה אשר חושב על חוויית השחקנים שהיא גם קצת מעבר לכתיבה עצמה, אלא איך הסיפור יתקבל וישפיע עליהם.
סיפור וניהול - המנחה הנרטיבי
המנחה הנרטיבי הוא המנחה שהעיקר אצלו זה הנאת השחקנים והזרימה של הסיפור. הוא המנחה שיתאים את עצמו לשחקנים ויספק להם חוויה סיפורית ושונה, גם כשהמשחק לא נכתב על ידו. הוא דואג לשלב בין דינמיקה קבוצתית לבין התקדמות עלילתית, כך שהשחקנים ירגישו חלק בלתי נפרד מהסיפור, ושקולם נשמע. מנחה כזה יודע כיצד להנחות את השחקנים דרך הנרטיב בצורה שתאפשר להם להשתלב בו באופן טבעי, ותוך שמירה על מבנה המשחק ועל חוויית משחק מאוזנת ומהנה. הוא גמיש, קשוב, ומוכן לאלתר כדי לשמור על העניין. המנחה הנרטיבי הוא לדעתי המנחה האולטימטיבי כאשר מדובר בהנחיית משחקים חד"פים (One-Shots) או כשמדובר בהנחיה לילדים. אלה משחקים בהם השחקנים רוצים בעיקר את החוויה הרגעית, את הכיף המיידי, אך במקביל זקוקים לתשומת הלב המרבית ולמנחה שידע להגיב בזמן אמת לכל מהלך שלהם.
ניהול וכתיבה - המנחה הכותב
המנחה הכותב (שם לא מקורי במיוחד) מתמקד ביצירת תכנים מפורטים ובהנחיית המשחק בצורה מקצועית ומסודרת. הוא מתכנן את המשחק בצורה מדויקת, כותב תסריטים, משימות לשחקנים, ואף מכין מראש פתרונות אפשריים לאתגרים. הוא משלב בין אלמנטים כתובים לבין תהליך המשחק עצמו, תוך הקפדה על עקביות. מנחה כזה בדרך כלל שם דגש על החוקים ועל השיטה בה הוא מנחה, ומוודא שכללי המשחק מיושמים בקפידה. הוא אוהב את הסדר, את הבהירות, ואת היכולת לשלוט בפרטים. המנחה הכותב הוא המנחה שבדרך כלל רואה במשחקים מסורתיים יותר כמו מבוכים ודרקונים (D&D), בהם יש דגש רב על חוקים, סטטיסטיקות וקמפיינים ארוכים. לעומת המנחים האחרים שיעדיפו שיטות אחרות כמו ע"ב מנוע האפוקליפסה (Powered by the Apocalypse) שמעודדות יותר אלתור ופחות הכנה מראש. אישית, זו גם הסיבה למה אני פחות מתחבר למו"ד – אני פחות מעוניין בשיטה המורכבת, אלא יותר בחוויה ובסיפור שנוצר באופן זורם ופחות מתוכנן.
ניהול, כתיבה וסיפור - המנחה
זהו המנחה עליו בדרך כלל אנו מדברים כשאנו אומרים "מנחה" באופן כללי. זה המנחה ה"כל יכול" והמנחה שעליו כל העול - הוא גם כותב את הסיפור והעולם, גם מנהל את הקבוצה והחוקים, וגם מספר את הסיפור בצורה מרתקת. לעיתים, המחשבה על המנחה הזה, שצריך להיות אמן בכל שלושת התחומים, גורמת לאנשים לברוח מתפקיד ההנחיה בגלל העומס והאחריות. ולפעמים בדיוק הפוך, זה מה שמושך אותם, האתגר להיות הכל. אני חושב שלמנחים חדשים חשוב להסביר כי אף מנחה לא מושלם (למרות שאנחנו שואפים לשם) ושזה בסדר לא להתמקד תמיד בשלושת התפקידים - כי אף אחד לא מתמקד בשלושתם בבת אחת באמת, וזה מה שגורם לנו לפתח את הסגנון המיוחד שלנו!
כולנו הכל, כל הזמן
חשוב להדגיש גם שיותר מזה: בסופו של דבר - כולנו "המנחה" וכולנו באים עם שלושת התפקידים ושלוש היכולות. המנחה הכותב, המנהל, והמספר הם כמו דמויות פנימיות בנו שעלולים להשתנות ממשחק למשחק ומרגע לרגע, בהתאם לסיטואציה, לשיטה, ולשחקנים.
בעת כתיבת משחק, אנחנו בדרך כלל נהיה או המנחה היוצר - שחושב על רעיון גדול ומפתח אותו, או המנחה הכותב - שמתכנן את הפרטים הקטנים והמכניקה. בהנחיית משחק, אנחנו נהיה המנחה הנרטיבי במשחק כמו "פלאים" או "שודבש", שבו הזרימה והכיף הסיפורי הם העיקר, אבל אנחנו נהיה המנחה היוצר כשחשוב לנו בעיקר להעביר חוויה ספציפית או רגע מסוים שדמיינו. ואנחנו נהיה המנחה הכותב במשחקים מסורתיים יותר, שבהם ההכנה והסדר חשובים.
אם נסתכל לדוגמה עליי, אני מנחה בעיקר של משחקים חד"פים ומאמין בגישה המינימליסטית במשחקי תפקידים (שאכתוב עליה בפוסט אחר). לכן:
בעת כתיבת משחק: אני נוטה להיות המנחה היוצר - אני חושב על מטרה מסוימת שאני רוצה שהשחקנים שיישחקו במשחק יחוו, ועליה אני בונה את הסיפור ואת המשחק מאפס. בנוסף, אני אפילו לעיתים קרובות בונה את המכניקה של המשחק על פי מה שייתן לי לדעתי את החוויה המקסימלית, ולא מסתמך על שיטות קיימות.
בעת הנחיית המשחק: אני נוטה להיות המנחה הנרטיבי - אני כבר סיימתי לכתוב את המשחק ומעכשיו אני אתן לשחקנים את מה שהם ירצו. גם אם אנחה את אותו המשחק עשרים פעמים, כל משחק שאני אנחה יהיה שונה הן בחוויה והן בסיפור, כי הכל משתנה על פי אופי השחקנים, התנהגותם ופעולותיהם, ואני מגיב אליהם בזמן אמת.
סיכום
שלושת תפקידיו של המנחה (מנהל המשחק, מספר המשחק וכותב המשחק) מציגים חלוקה ברורה יותר של תפקידיו של המנחה. חלוקה זו מאפשרת להבין טוב יותר את המורכבות שבתפקיד זה, ומדגישה שאין "מנחה אחד" שמתאים לכולם. לא בכל משחק יש דגש בכל התפקידים הללו, לעיתים הם מחולקים בין המשתתפים, ולעיתים שימת הדגש לתפקידים משתנה אפילו אצל אותו המנחה, בהתאם למשחק, לקבוצה או למצב הרוח. גישה זו פותחת פתח לעיצובים מגוונים של משחקים והנחיות, ומסבירה את האפשרות לשוני בין מנחה למנחה, בין הנחיה להנחיה, ובין משחק למשחק.