בין משחק למשחק, דיבורים בכנסים ושיחות עם חברים (ובמיוחד עם אחד ספציפי, שכנראה יודע מיהו), יוצא לי כל פעם מחדש להיתקל במשחקי תפקידים כמו "Follow" או "השנה השקטה", המתפארים בהיותם "משחק ללא מנחה". מייד, נוצר ויכוח ביני לבין אותו החבר בו אנו דנים בסוגיה הקבועה: האם יש כזה דבר משחק ללא מנחה?
במילה אחת? התשובה שלי (או הדעה שלי) היא לא.
לדעתי אין כזה דבר משחק ללא מנחה. אני יודע שזה נשמע קצת קיצוני, ואולי אפילו מעורר מחלוקת בקרב קהילת משחקי התפקידים התוססת שלנו, אך כשבאמת חשבתי עם הזמן על משחקי תפקידים ללא מנחה ובכלל על גזרת המילה "מנחה", הבנתי דבר חשוב. "מנחה" זו מילה שההגדרה אליה לעיתים איננה ברורה לחלוטין, והיא יכולה לקבל פרשנויות שונות, תלוי מי אומר אותה ובאיזה הקשר. ואני חושב, שזה שורש הוויכוח - דרך ההסתכלות על מהו מנחה.
לכן, היום, לפני שאני אענה על השאלה הזו שוב, אנסה קודם כל להגדיר: מהו מנחה? מה תפקידו? והאם אפשר להסתדר בלעדיו במשחק תפקידים? בואו נצלול לעומק.
מה הוא ומי הוא שליט המבוך?
נתחיל בהגדרה הקלאסית המוכרת לכולם בשפה האנגלית: ה-Dungeon Master, או "שליט המבוך". זהו התואר המיתולוגי שרבים גדלו עליו.
כאשר חושבים על תואר המנחה, אחת הדמויות הראשונות שעולות לנו לראש היא שליט המבוך (Dungeon Master) ממשחק התפקידים המוכר לכולנו, "מבוכים ודרקונים". משחק התפקידים הפופולרי הזה, שהגדיר למעשה את ז'אנר משחקי התפקידים כולו, מגדיר את שליט המבוך כמי שאחראי להוביל את השחקנים בהרפתקה, ולשחק את דמויות הדב"ש (NPCs) - החל מאיכרים פשוטים ועד דרקונים אדירים, וליצור להם אתגרים לאורך הדרך.
תפקידו של שליט המבוך במשחק הוא לשלוט במידע - הוא יודע מה נמצא מאחורי הדלת הבאה, מי האויב האמיתי, מהן המזימות הנסתרות ומהן ההשלכות האפשריות של מעשי השחקנים. הוא מנהל את הקרבות, מגלגל קוביות מאחורי מסך המנחה (או לא, אם אין לו מסך מנחה כמוני), ובעצם אחראי על כל החוויה הכוללת של "איזון על פי החלטתו" בין סיפוריות מרתקת ואתגרי משחק הדורשים חשיבה אסטרטגית וטקטית. הוא זה שפורס בפני השחקנים את העולם על כל פרטיו, מציג בפניהם את הדילמות המוסריות והפיזיות, ומגיב לפעולותיהם באופן שיוצר עולם חי ונושם, שמרגיש אמיתי ומגיב לכל צעד שלהם.
מספר הסיפור - תפקיד בפני עצמו, או חלק מתפקיד שליט המבוך?
תפקיד חשוב מאוד במשחקי תפקידים הוא לספר את המתרחש במשחק. זה לא רק לתאר עובדות יבשות, אלא ממש לצייר תמונה בראשם של השחקנים, להפעיל את הדמיון שלהם: לתאר את העולם על ריחותיו, קולותיו, ומראותיו. הוא נותן חיים לדמויות הדב"שיות על ידי דיבובן, והוא גם מגיב על כל פעולה שהשחקנים מבצעים באופן שגורם להם להרגיש שהעולם מגיב אליהם באופן אורגני ודינמי. תפקיד זה יכול לבוא כחלק מתפקידם של כולם ב"משחקים ללא מנחה" (כפי שנדון בהמשך), אך תפקיד זה הוא גם חלק בלתי נפרד מתוך תפקידו של שליט המבוך.
הרי כתוב בבירור בספר "המדריך לשליט המבוך" של מבוכים ודרקונים כי:
"As a storyteller, the DM helps the other players visualize what's happening around them, improvising when the adventurers do something or go somewhere unexpected."
אזיי, תפקידו של שליט המבוך הוא להיות המספר - האדם אשר מתאר את המתרחש בסביבת השחקנים, מציב את הסצנה עם פרטים חיים וצבעוניים, ובעיקר מאלתר כשההרפתקה הולכת למבוי בלתי צפוי או כשהשחקנים מפתיעים אותו עם רעיונות מקוריים ויוזמות לא צפויות. יכולת האלתור הזו היא מה שהופכת כל מפגש ומפגש למיוחד במינו, לבלתי צפוי ומרגש, ומונעת מהמשחק להרגיש כמו תסריט כתוב מראש. היא מאפשרת לשחקנים להרגיש חופשיים באמת, ולדעת שכל החלטה שלהם יכולה לשנות את מהלך הסיפור.
אז מהו מנחה?
לדעתי, המנחה הוא התפקיד הצמוד לשליט המבוך, פשוט במגוון רחב של שיטות ולא רק מבוכים ודרקונים. תפקידו להוביל את המשחק - להניע את העלילה קדימה, להציג אתגרים, ולוודא שהשחקנים מבינים את המטרות שלהם. הוא מנהל את המשחק - דואג לזמנים, לפתרון קונפליקטים בין שחקנים, ולשמירה על אווירה טובה. הוא מספר את סיפור המשחק - מצייר את התמונה בראשם של השחקנים ונותן קול לדמויות העולם. הוא מתאר את המתרחש - מפרט את הסביבה, ו"את התגובות של העולם" כנגד מעשי השחקנים. הוא אחראי על השיטה והחוקים - לא רק מכיר אותם, אלא גם מפרש אותם, עושה שיפוטים במצבים אפורים, ואף מחליט על "חוקי הבית (Homebrew)" אם צריך, כדי להתאים את המשחק לקבוצה. ובעיקר, הוא מאלתר כשצריך - כי במשחק תפקידים, הבלתי צפוי הוא תמיד חלק בלתי ניכר מהחוויה.
המנחה הוא זה שמחזיק את המושכות, גם אם הוא משחרר אותן מדי פעם כדי לתת לשחקנים יותר חופש ובחירה. הוא כמו הבמאי של הסרט, המנצח על התזמורת, או השופט במגרש הכדורגל. הוא לא השחקן הראשי, אבל בלעדיו, ההצגה לא מתקיימת, המוזיקה לא מתנגנת בסדר, והמשחק לא מתנהל בצורה הוגנת וזורמת. על כן, המנחה הוא הרבה תפקידים ולא רק אחד. הוא בסופו של דבר "מארגן העל" של המשחק שבלעדיו, פשוט לא יהיה משחק.
אפשר גם להקביל את המנחה ואת שליט המבוך למלבן וריבוע. כפי שריבוע הוא מלבן אך לא כל מלבן הוא ריבוע, כך גם שליט המבוך הוא מנחה אך לא כל מנחה הוא שליט מבוך. המנחה הוא ההגדרה הכללית של אחראי המשחק בנושא משחקי תפקידים, כאשר שליט המבוך פונה ספציפית לשיטה מבוכים ודרקונים.
ישנם שמות נוספים לתפקיד המנחה בשיטות אחרות, וכל שם לעיתים קרובות מרמז על דגש מסוים בתפקיד: Game Master (GM) ברוב השיטות הוא שם כללי; Storyteller בשיטות כמו "עולם האפלה" (World of Darkness) מדגיש את הפן הנרטיבי והדרמטי; Keeper ב-"Call of Cthulhu" מרמז על שמירת הסודות והאימה. כולם מתייחסים לאותו תפקיד מהותי של ניהול, תיאור, שיפוט ואלתור, גם אם במשחק הניואנסים מעט שונים.
האם ניתן לשחק משחק ללא מנחה?
משחקים כמו "Follow" או "השנה השקטה" אמנם מעבירים את תיאור "המספר" ובונה המשחק לידי כל השחקנים. אך, אילו זה היה תפקידו היחיד של המנחה, אכן ניתן היה לטעון שאין מנחה. עם זאת, תפקיד המנחה רחב בהרבה, וכולל ניהול חוקים, פתרון קונפליקטים, קביעת קצב והכנסת אלמנטים בלתי צפויים. גם אם חלק מהתפקידים הללו מתחלקים בין כולם באמצעות מנגנונים מובנים, הם אינם מכסים את כלל הפונקציות. למעשה, אם כל תפקידי המנחה היו באמת מתחלקים שווה בשווה, אז המשחק לא היה "ללא מנחה" אלא "משחק מרובה מנחים" - הבדל מהותי, שכן תפקיד המנחה עדיין קיים, אך הוא דינמי ומשתנה בין המשתתפים.
ועדיין, לדעתי תמיד יהיה גורם אחד שייקח על עצמו את האחריות הבסיסית: להביא את החוקים, להסביר אותם (לפחות בהתחלה), לארגן את המשחק (לקבוע מועד, מקום ולהושיב את כל המשתתפים), ובעצם לקחת את ניהול המשחק לידיו. זהו המנחה. גם אם הוא לא יושב מאחורי דפים או מתאר כל סצנה, הוא הגורם המארגן והמכוון, המנוע שדוחף את המשחק קדימה. בלעדיו, הקבוצה לא מתכנסת, החוקים נשארים מעורפלים, והמשחק פשוט לא מתחיל או אינו מתנהל בצורה מסודרת. תפקיד "מארגן-העל" הזה הוא פונקציה חיונית, גם אם לעיתים היא יותר שקופה.
ולמרות כל זאת, במשחקים אלה אכן ניתן לראות שכל שחקן משמש כמנחה בנקודות מסוימות, ולעיתים אף מחזיק בתפקיד באופן זמני. לדוגמה, שחקן יכול לתאר סצנה דרמטית לדמותו, להציג דמות חדשה, או להציע פתרון יצירתי לדילמה עלילתית - זהו תפקיד "המספר". במשחקים כמו "השנה השקטה", השחקנים אף "כותבים" את העולם ומנהלים את הנרטיב באופן שיתופי. אך גם בתוך דינמיקה זו, בכל משחק תפקידים חייב להיות גורם שמכוון את ההתרחשות, שמביא סדר ויציבות, במיוחד ברגעים קריטיים של חוסר ודאות או מחלוקת. גורם זה מוודא שהמשחק מתקדם, שאין היתקעות על חוקים או פרשנויות, ושכולם נהנים ומרגישים חלק מהחוויה המשותפת.
לכן, במקום לכנות משחקים אלו "ללא מנחה", הייתי משנה את הגדרתם ל"משחק שיתופי" (שם יפה יותר ל"משחק מרובה מנחים"). מינוח זה מדויק יותר, משקף את חלוקת התפקידים והאחריות המשותפת, ומדגיש שגם אם אין "מנחה יחיד" שמרכז את כל הפונקציות, תפקידי המנחה עדיין קיימים ומתמלאים על ידי הקבוצה כולה באופן דינמי וזורם, כאשר המשחק עדיין מובל על ידי אדם אחד - "המוביל".
וכמו שבמו"ד המנחה הוא "שליט המבוך", במשחקים שיתופיים המנחה הוא "המוביל", כאשר הדגש הפעם הוא על הובלת האירוע סביב השולחן, בינתיים שתפקידיו המוכרים האחרים של המנחה מחולקים ומפוזרים בין כל המשתתפים.